פסק-דין בתיק ת"א 1808-05

ביום 23.6.03 נחתם בין התובע לבין הנתבעת הסכם מכר לפיו רכש התובע מהנתבעת חנות ו-7 חניות (אחת צמודה ושש נוספות) בשדרות הציונות 13/14 באשדוד.

התובע עותר בתביעתו לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין ליקויי בנייה שנתגלו בחנות, בפיצויים בגין ירידת ערך שמאית לחנות, פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכמים, פיצוי בגין היעדר יכולת שימוש בחניות בשל פסולת בניה המונעת גישה לחניות, הפסד תשלומי ארנונה עבור חניות שאינן ברות שימוש, פיצוי בגין היעדר יכולת ניצול מלוא הזכויות בחנות לרבות חוסר אפשרות להקמת גלריה בחנות וצינורות המונחים דרך קבע בחנות וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

התובע העמיד את תביעתו על סך של 230,000 ש"ח.

התובע טוען כי מאז מסירת החנות בחודש יולי 2004 ומסירת החניות בחודש דצמבר 2005 פנה פעמים רבות לנתבעת לתיקון הליקויים אולם הנתבעת נמנעה מלפעול לתיקון הליקויים ופעלה להתחמק מנטילת אחריות.

התובע תמך תביעתו בחוות דעת הנדסית מטעם המהנדס פיכמן פנחס לעניין הליקויים הנטענים וכן בחוות דעת שמאית של השמאי יוסף אלרואי לעניין ירידת הערך הנטענת.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע. לטענתה, התובע לא איפשר לנתבעת להיכנס לנכס על מנת לערוך חוות דעת מטעמה ומשכך לא ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים הנטענים ויש לראות את התובע כמי שאיבד את זכותו לפיצוי כספי.

כן לטענתה, לא הציגה בפני התובע כל מצג לפיו ניתן להקים בחנות גלריה. באשר לצינורות, לטענתה ידע התובע כי עתידים לעבור צינורות כאלה ואחרים בחנות בהתאם להסכם המכר ביניהם ולהסכמה בין הצדדים להזיז הצינורות ולהצמידם לתקרה. באשר לחניות, טוענת הנתבעת כי מדובר בפסולת של גורמים אחרים לרבות בעלי חנויות אחרות שביצעו שיפוצים במקום.

בהתאם להסדר דיוני בין הצדדים, מונה בהסכמת הצדדים כמומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מר יעקב דובדבני, אשר בדק את החנות והגיש חוות דעת מפורטת ואף השיב לשאלות ההבהרה של ב"כ הצדדים.

המומחה מטעם בית המשפט התייחס בחוות דעתו לליקויים הנטענים והעריך את עלות התיקונים.

לעניין ירידת הערך הנטענת קבע המומחה מטעם בית המשפט, כי מעבר הצנרת מתחת לתקרה האקוסטית של החנות אינו מהווה אי התאמה ע"פ חוק המכר(דירות) הגורמת לירידת ערך הנכס. 

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע עצמו. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של המשנה למנכ"ל הנתבעת מר יוסף אלעזרא.

המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על חוות דעתו, אולם ניתנה לצדדים האפשרות להציג למומחה שאלות הבהרה. ואומנם, ב"כ שני הצדדים שלחו למומחה סדרת שאלות הבהרה ביחס למפורט בחוות דעתו, והמומחה השיב לשאלות שהוצגו לו.

התובע והעד מטעמה של הנתבעת העידו בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית על המפורט בתצהירים שהוגשו.

טענת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף

הנתבעת מעלה טענה לפיה יש לדחות את התביעה על הסף מהטעם כי בין הצדדים נחתם הסכם פשרה ביום 22.7.2004 במסגרתו פוצה התובע ב-4 חודשי שכירות והנתבעת קיימה את מלוא הסיכומים בהסכם הפשרה. לטענת הנתבעת, לנוכח הסדר הפשרה וקיומו על ידי הנתבעת, אין לתובע כל זכות תביעה שכן זו מוצתה בהסכם הפשרה.

התובע מאשר בחקירתו הנגדית את חתימתו על הסכם הפשרה אולם טוען כי לא בוצעו כל התיקונים שנדרשו וכי ההסדר אינו ממצה את טענותיו ואת זכותו לתבוע הנתבעת בגין ליקויים ונזקים נוספים.

עיון בהסכם הפשרה, אשר צורף כנספח 1 לתצהיר מטעם הנתבעת, מעלה כי הנושאים שסוכמו בהסכם הפשרה אינם חופפים לנזקים הנטענים בתביעה זו.

לעניין פרשנותו של סעיף ט' להסכם הפשרה, אני סבור כי סעיף זה מלמד על ויתור התובע מהגשת תביעה והעלאת כל טענה, רק ביחס לאותם נושאים שנדונו בהסכם הפשרה. אינני סבור, כי מדובר בהסדר אשר ממצה את מכלול זכויותיו וטענותיו של התובע ביחס לנכס שנרכש על ידיו מהנתבעת.